יש לך רומן לא ממומש עם עולם היוגה? כמהה להתחיל אבל…
מחשבות ותהיות מה נכון ואיך נכון מונעות ממך את מימוש הרצון והצעידה אל הסטודיו?
לעיתים מפאת חוסר ביטחון להיכנס לקבוצה שכבר מתרגלת.
מה יהיה? איך אסתדר? יסתכלו עלי? כולם יצליחו ואני לא…
לפעמים בשל מחשבות מקטינות:
תמיד לא מצליח לי.
הגוף שלי לא גמיש מספיק בשביל זה
הגוף שלי לא מספיק חזק בשביל זה
אמרו לי שיהיה לי כייף אבל שעה וחצי שיעור זה המון
אני? טוב לי רק באחד על אחד.
מוכר?
לא רק לך!
מחשבות כאלה, המונעות ממך להתחיל לתרגל, הן דבר ידוע והם חלק מהדרך. אני כאן כדי לעזור לך להתמקד ולענות לעצמך בעצמך האם מתאים לך יותר שיעור פרטני או שיעור קבוצתי.
שיעור יוגה הוא לא רק פעילות גופנית. שיעור יוגה, הוא קודם כל עבודה מנטאלית.
נשאר בצד את המקרים בהם אנשים עסוקים שאינם יכולים להתפנות באופן קבוע לשיעור קבוצתי ואנשים שהמחשבה על תרגול קבוצתי מכווצת אותם. במקרים אלה, ברור שיש העדפה לתרגול פרטני.
אתייחס כאן לאלה שאינם בטוחים אם להתחיל לבד או יחד.
ישנם אנשים המסוגלים להכנס אל כל קבוצת תרגול ולעבוד עם עצמם. כלומר, הם נאמנים למה שהם יכולים לעשות כרגע, לא מנסים להצליח לעשות מעבר למה שהם יכולים ומרגישים נפלא עם עצם העובדה שהגיעו ועשו מה שניתן. לאנשים כאלה, קל מאד להשתלב בקבוצה.
אך תמיד ישנם את אלה שמרגישים חוסר ביטחון, שמסתכלים מסביב, שמרגישים שכולם מצליחים ורק הם לא, אני ממליצה מקרים כאלה, לנסות חודש אחד ולראות אם מבינים יותר אחר כך.
אם ההוראות מובנות יותר אחרי שלושה ארבעה שיעורים הרי שקל יותר להשתתף בשיעור.
אבל ישנם אנשים שלא מצליחים להרגיש בגוף את מה שההוראות אומרות לעשות, מתקשים לדמיין הוראות כגון "לנשום אל הגב" או "להרחיב את ארובות העיניים עם הנשימה".
אלה שהוראות כאלה משאירות אותם עם סימן שאלה גדול לגבי מה אמורים לעשות עם ההוראה הזו עכשיו בעצם, זקוקים לשימוש אחר בשפה ומציאת הדרך לתקשורת עם המורה כך שהגוף שלהם יוכל להיענות להוראות.
אלה שמצליחים להתמסר לשפה ולדמיין את ההוראות, מצליחים גם להרגיש את השינויים העדינים ביותר שמתרחשים בגוף בעת התרגול ואז התרגול אפקטיבי עבורם.
אני חווה זאת הרבה בעבודתי עם אנשים המתמודדים עם מחלה או פציעה, התרחקות וחוסר אמון בגוף אבל לא רק, גם בקרב אנשים המעידים על עצמם שהם מאד "מדעיים", נמשכים אל הדברים הניתנים למדידה באופן אקדמי ופחות לשימוש בשפה "רוחנית".
אנשים שהאינטיליגנציה הגופנית שלהם לא מאפשרת הבנה של ההוראות – הכלי הזה לא זמין להם ובשבילם יש להרחיב את שפת ההוראה (ממש כמו בהוראה מתקנת) ולמצוא את הדרך לדבר בשפה שהגוף שלהם יוכל להיענות להוראות ותתאפשר הבנה שהיא גם גופנית וגם מנטאלית.
גם אם קיימת הבנה טכנית מצויינת של איפה להניח יד ואיפה רגל ואיך להכניס אויר, לתרגול יוגה, דרוש נדבך נוסף שאינו טכני, משהו מעודן יותר שקשה מאד לתאר אותו אבל אלה הנתקלים בכך יודעים לזהות היטב מה חסר להם.
אפשר להתייחס לאלמנט הנוסף הזה כיכולת לשימוש בדמיון, כי ביוגה בכדי שהתרגול יהיה אפקטיבי באמת, אנחנו משתמשים בכלים סומאטיים.
על מנת להבין את התרגול לעומק ולחוות תחושת הצלחה וסיפוק מהתרגול, יהיה נכון עבור אלה שאינם מצליחים לדמיין את הנאמר, לעבוד אחד על אחד עם מורה כדי למצוא את השפה הנכונה להם, שפה שתניע את הגוף לעשות את העבודה המעודנת שהיא לא התעמלות אלא יוגה (רגעים בהם מתקיים חיבור וסנכרון בין התנועה, הנשימה והתודעה).
כשתמצא השפה הנכונה, הגוף יגיב בהתאם, ואפשר יהיה להרגיש את ההבדל.
