שבעת העקרונות ביוגה ויג’נאנה.

צרו איתי קשר

פוסטים אחרונים

הרפייה – התנוחה הקשה ביותר

הרפייה – לא רק בסוף אימון. האימון מתחיל בהרפיית מאמץ. כך אנחנו מכינים את הגוף שלנו לעבודה. הרפיית מאמץ היא עיקרון מרכזי וחשוב באימון, ובעיקר

קרא עוד »

אימון אישי – הרגל משנה חיים

לכולנו ברור למה אימון אישי הוא דבר חיוני וחשוב כאשר מבקשים לבסס ידע שנצבר מתוך התנסות. אבל אולי דרך המילים והטיפים שאספתי כאן במאמר יהיה

קרא עוד »

דף הפייסבוק

אימון זה מושתת על שבעה עקרונות אותם נסחה בחכמה רבה מורתי אורית סן גופטה. עצם האימון על פי שבעת העקרונות האלה מביא איתו משהו הרבה יותר גדול ועצום מאימון גופני. אימון על פי עקרונות אלה מרגיש לי הכי נכון בגוף שלי כיוון שבכל פעם שאני עולה על המזרון – אני קצת אחרת. לפעמים שיווי המשקל שלי מתנהג ככה ולעיתים אחרת, לפעמים יש איזה כאב או חולשה שמתלווים לאימון. אימון על פי שבעת העקרונות מאפשר לי לעבוד עם מה שיש בכל פעם מחדש.

אינני מתיימרת להסביר את העקרונות לעומק כאן. רבים עשו זאת לפני, וניתן למצוא ברשת שלל הסברים. אבל בחרתי לתת כמה דוגמאות לגבי איך אני חווה את העקרונות האלה באימון שלי, בתקווה שזה יוכל להועיל למי שלא מבין את הדברים בגוף, או לא יודע מה לחפש.  

הרפיית מאמץ:

אנחנו חיים חיים עם המון מאמץ. מלמדים אותנו מגיל מאד צעיר שכדי להצליח צריך להתאמץ. והנה, לפעמים, מה שבא ללא מאמץ, הוא דווקא מאד משמח וכייפי.

הרפיית מאמץ נהייתה באופן אבסורדי משהו שנורא קשה לנו לעשות. אנחנו חולי שליטה, ובאיזשהו מקום, להרפות מאמץ זה מרגיש לנו קצת לאבד שליטה. אבל, את התנוחות המסובכות ביותר, לא ניתן להצליח אם לא מתרגלים להרפות בהן מאמץ.

היפנים מדברים על wu wei:, אני מאד מחבבת את הדרך הזו. מאמץ ללא מאמץ. כלומר effortless effort. הכוונה איננה שאין מאמץ בכלל – יש מאמץ. אבל הוא מדוייק ומזוקק לכדי מה שצריך. לא פחות ולא יותר. זוהי אמנות. והאימון החזרתי, מלטש את היכולת הזו.

הרפיית מאמץ מצריכה אימון ובכל זאת בכל פעם צריך להזכיר לנו מחדש להרפות מאמץ. גם בתוך האימון וגם בחיים.

השתרשות:

ככל שאנו מתקרקעים במקום אחד כך מתאפשרת התארכות במקום אחר. השתרשות היא בעצם הפעלת כוח בשני כיוונים מנוגדים, אחד של הרפיית מאמץ מלאה והשניה – של התארכות מותאמת אחד לאחד לכובד של הראשונה. כפי שגודל צמרת העץ תלויה לחלוטין באורך השורשים שאותו העץ יכול לגדל מתחת לפני הקרקע. כאשר האימון מתבסס, ניתן להשתרש גם ללא קרקע. כלומר, לא רק למטה ולמעלה, אלא לכל הכיוונים. יכולת זו מתאפשרת בזכות התבססות תחושת ההשתרשות בגוף. כשאנחנו יודעים איזו תחושה אנחנו מחפשים, אנחנו יכולים להחיל אותה במנחים שונים. גם בשכיבה במיטה אפשר להשתרש ולהתארך מתוך ההשתרשות.

התארכות – התרחבות

כאשר אחנו מניחים את כל הכובד של הגוף שלנו על נקודה מסויימת בגוף, אנו עלולים לקרוס אל אותה נקודה. העומס על השרירים שלנו ועל המפרקים שלנו, עשוי לגדול. זו אינה דרך להחזיק מעמד בתנוחה לאורך זמן. על מנת להצליח לשהות בתנוחה מסויימת בנינוחות, עלינו למצוא את הדרך לחלק את העומס היטב. ליצור קלילות גם במקומות שבהם מונח עומס רב. עיקרון ההתארכות וההתרחבות מאפשר לגוף שלנו את הדרך לחלק את העומס באופן כזה שיהיה לנו פחות קשה לעמוד הרבה זמן בתנוחה. והתנוחה גם מרגישה בכל הגוף קלילה יותר ואורירית. האנרגיה זורמת בגוף ללא הפרעה.

כיוון- כוונה

ייתכן שהגוף אינו מסוגל לבצע תנוחה כלשהי, או לשהות במנח מסויים. אבל כשבראש שלנו יש כוונה ברורה לאן זה הולך, כשאנחנו ממש מציירים בעיניי רוחנו מה אנחנו רוצים לעשות עם הגוף, כשיש לנו כוונה, זה עושה את כל ההבדל. נסו בעצמכם. אפשר באופן הכי פשוט, בישיבה, לפתל את הגוף ימינה. לחזור בחזרה, לעצום את העיניים, לראות בעיני רוחנו כמה ימינה אנחנו יכולים ללכת עם הפיתול כל עוד הוא מרגיש נעים ונוח בגוף, לאן המבט צריך להסתכל, איך זה ירגיש בחלק התחתון של הבטן, האמצעי, העליון, ןאז ללכת לשם. בפיתול יש גם כיוון, “לאן בעצם אני רוצה להביא את הגוף שלי”  וכוונה.

כשאנחנו עוסקים בכיוון- למשל כשמעבירים את כל המשקל מהרגל האחורית אל הקדמית במעבר מתנוחה אחת לאחרת, כל הכוונה שלנו- מופנית קדימה, אנחנו לגמרי מעבירים את המשקל ונוטים קדימה. אבל כשיש כוונה וכיוון ומושכים אותנו גם אחורה, באותה המידה, משהו יישאר מאד מאוזן. לכן צריך להתאמן עם מורה, שמבין ויודע את הדרך להפנות את תשומת הלב לכיוונים ולכוונות.

נשימה

נשימה היא כוח החיים. תנועה בלי נשימה מכווצת את הגוף בעוד תנועה שיש בה נשימה, מרחיבה, מזרימה, מרפאת. רובנו מפסיקים לנשום כשקשה לנו. לדעת לנשום זה לא תמיד מספיק. לפעמים צריך שיזכירו לנו כל הזמן, להחזיר את הנשימה. כי מתוך הריכוז במשהו אחד, אנחנו לגמרי שוכחים את הנשימה.

נשימה יכול מאד להועיל בשיפור טווחי תנועה. סנכרון הנשימה עם התנועה אל בית החזה למשל מאפשר לנו להרים את הידיים לצדדים באופן יותר יעיל, כיוון שאנחנו מרחיבים את בית החזה ויוצרים עוגן שממנו קל יותר להרים את הזרועות מול כוח הכבידה.

חיבור

היכולת שלנו לחושאת הגוף על חלקיו השונים ואת מערכת היחסים בין חלקי הגוף בתנועה, בנשימה, בישיבה. חלק מרכזי באימון הוא תשומת הלב לפרטים תוך כדי תנועה או אי תנועה. כאשר אנו נעים ויש חיבור בין חלקי הגוף, למשל בין הקצוות שלו למרכז, נוצרת איכות אחרת של תנועה. החיבור בא מתוך תשומת לב וריכוז מלא כך שחיבור מביא איתו נוכחות מלאה.

שמירה על עיקרון החיבור באימון מאפשרת לגוף לנוע בתיאום ובסנכרון כך שנמנעת הפעלת עומס מיותר במקום אחד או קריסה למקום אחר.

השקטת התודעה

השקטת התודעה היא עיקרון מאד טריקי, כי היא לא משהו שאנחנו יכולים לעשות באופן אקטבי. כשמישהו עצבני ואנחנו אומרים לו- תירגע, הסיכוי שיירגע נמוך ביותר. כך כשאנחנו אומרים לעצמנו- וואו אני חייבת להשקיט את התודעה, זה לא ממש יקרה. מעצם הריכוז העמוק שאליו מגיעים באימון. מעצם הפניית תשומת לב לסנכרון בין התנועה לנשימה, מעצם הפניית תשומת הלב לאופן בו הגוף מונח ונושם או עובר מתנוחה לתנוחה. משהו בחלונות ההכרה שלנו – מתנקה. כשאנחנו חוזרים אחרי האימון ליומיום שלנו, אנחנו מבינים פעמים רבות, שבזמן האימון נוצר איזשהו שקט בתודעה.

לכן ההצעה שלי היא לא לחשוב על העיקרון הזה ולהתרכז בלהיות ממש ממש נוכחים באימון עצמו ובמה שהוא מביא איתו. השקט יהיה תוצר הלוואי של זה. אבל גם. לא תמיד.


סגירת תפריט