מחשבות על נינוחות ויציבות בתנוחה

צרו איתי קשר

פוסטים אחרונים

אימון אישי – הרגל משנה חיים

לכולנו ברור למה אימון אישי הוא דבר חיוני וחשוב כאשר מבקשים לבסס ידע שנצבר מתוך התנסות. אבל אולי דרך המילים והטיפים שאספתי כאן במאמר יהיה

קרא עוד »

"דרישטי" – אימון בנקודת מבט

אחד הדברים המאתגרים באימון יוגה, הוא שימור הפוקוס שלנו, או ריתוק תשומת הלב שלנו לדבר מסויים לאורך זמן. תשומת הלב שלנו קופצנית, וכל הזמן עוברת

קרא עוד »

מה עליי לדעת לפני שיעור יוגה?

מה כדאי להביא לשיעור יוגה? כדאי להגיע לשיעור יוגה עם בגדים נוחים לתרגול. כמורה אני תמיד מעדיפה לראות את כפות הרגליים והקרסוליים של תלמידיי. אני

קרא עוד »

דף הפייסבוק

נינוחות ויציבות בתנוחה הם שני עקרונות חשובים מאד באימון. מה ההבדל ביניהם וכיצד להתאמן כדי לחתור להשיג אותם.

מחשבות על יציבות ונינוחות בתנוחה.

שניים מן העקרונות המרכזיים המנחים אותנו בתרגול יוגה- הם השגת נינוחות ויציבות בתנוחה,

כפי שניסח אותן פטנג'לי ביוגה סוטרות:

46.II התנוחה – יציבה ונינוחה.
47.II התנוחה בהרפית המאמץ ובהתלכדות עם האינסוף.

אז מה בעצם הכוונה בהשגת נינוחות ויציבות בתנוחה ומה ההבדל ביניהם? ואיך עושים זאת בתנוחות מורכבות?

כדי להגיע ליציבות בתנוחה, אנחנו מכינים את הגוף: פותחים, מחממים ומשחררים את המפרקים, מארגנים את הגוף דרך האימון. היציבות מושגת כאשר יש איזון, שיווי משקל והגוף די חזק כדי לאפשר לנו להחזיק את התנוחה לאורך זמן. האם זה נוח? לא תמיד.

אפשר היה לחשוב שהנינוחות היא בעצם ההיפך מיציבות. לכאורה, נראה שאנו מנסים באימון להתייצב בתנוחה לא נוחה לאורך זמן, דבר שלעיתים קרובות כרוך במאמץ פיזי ומנטאלי ואפילו יכול לכאוב או לא להיות נעים במיוחד. באימון לאורך זמן מבינים, שגם בתוך תנוחה יציבה יש הרבה תנודות, של התארגנות והתרווחות בתוכה, דבר המצריך סוג של הרפיית מאמץ.

האימון המרתק בעיניי בהקשר זה, הוא השגת הנינוחות בתנוחה, זהו בעצם אימון שונה. כדי להגיע לנינוחות בתנוחה נדרש משהו אחר, מנטאלי יותר. משהו שבא מבפנים. מוכנות שלנו להתמסר לרגע הזה ולהיות רק בתוך התנוחה. גם אם אינה נוחה לנו או חביבה עלינו.

כאשר אני מתאמנת על יציבות ונינוחות בתנוחה, אני מנסה לדמיין לעצמי שאני הולכת לשהות בתנוחה הזו המון זמן. כאשר אני מכינה את עצמי לשהות זמן רב בתנוחה- מתרחשת הרפיית מאמץ באופן טבעי , כדי להצליח לשהות לאורך זמן. בדיוק את המקום הזה- של הרפיית מאמץ, אנסה לשמר לאורך זמן בתנוחה.

איך זה יכול לקרות? הנה כמה דברים לחשוב עליהם:

נשימה. חשוב ביותר להמשיך לנשום. בזמן מאמץ- שוכחים לנשום או נושמים קטן. אז הגוף מרגיש דחק ונוצר רצון להפסיק או שפשוט לא מצליחים להחזיק את התנוחה. אני משתדלת להפריד את הנשימה מהקושי. להמשיך לנשום באופן אחיד, גם כשפחות נוח.
פעימתיות. לכל אחד הקצב הפנימי שלו. הנשימה והתנודות הקטנות של הגוף מסתנכרנות עם הפעימתיות.
סינכרון הנשימה עם התארכות והתרחבות. כאשר שוהים בתנוחה ונושמים, כדאי לסנכרן כל נשימה עם התארכות או התרחבות, כך הגוף מוצא את האיזון שלו בתוך התנוחה, ומתרווח בה.
לא לנסות להצליח. אי השתוקקות. נשמע מוזר. בעוד אנו מנסים לבצע את התנוחה, ננסה לא להצליח לבצע אותה? לא ממש. ההשתוקקות שלנו לבצע את האימון הכי טוב שאפשר היא לעיתים זו שעומדת בעוכרינו. אם ננסה פחות "להצליח" ופשוט "נתאמן" עד איפה שאפשר כרגע, נתאמן מבלי להשתוקק להחזיק בפירות, נסתפק במה שיש כאן ועכשיו, נתקדם באמת.

להתאמן בשביל להתאמן. לא כדי "להצליח" או "להשיג":

אנו חיים במרחב בו קיים מידע ויזואלי רב וזמין. בשיטוטים באינטרנט ראיתי תנוחה מסויימת. התמונה שראיתי נחקקה בזיכרון. עכשיו כשאבצע את התנוחה הזו- אחשוב על התמונה שראיתי וכמה הייתי רוצה להצליח לבצע אותה בדיוק כך. אבל לכל גוף היכולות והמגבלות שלו. שני אנשים יכולים לבצע את אותה התנוחה והיא תיראה שונה לגמרי לפי היכולות של כל אחד. לעיתים, אימון מעמיק יוכל להוביל ליכולת ויש מגבלות גופניות שלא ניתן לגשר עליהן ובכל זאת כל אחד יכול להתאמן וליהנות מהאימון, אם הוא מתאמן לפי היכולת שלו. אין דבר כזה "אני לא גמיש מספיק בשביל לעשות יוגה". במקום לרצות לבצע את התנוחה הכי טוב שאפשר, נתרכז בליהנות ממה שאנחנו יכולים לעשות היום. במקום הזה, כשאנו משחררים את התפיסות והרצונות שלנו, איך לדעתנו התנוחה צריכה להיראות, מה אני לא עושה נכון, אני הכי פחות טובה בכיתה וכו', נפיק מהאימון הרבה יותר.

מה כן לעשות? לפעמים עוזר לי לדמיין את עצמי, כפי שאני מכירה את הגוף שלי על יכולותיו ומגבלותיו מתייצבת בתנוחה הזו. מה עלי לעשות, לאן אעביר משקל, איפה ארגיש מתיחה, איפה ארגיש קושי ואז ללכת אל התנוחה, להתארגן עם הגוף אל תוך התנוחה ושם- פשוט להיות. התנוחה נינוחה, יציבה, נושמת. בלי תפיסות חיצוניות מיותרות. ובתוך התנוחה שוב לחפש את עצמי- להתרווח, להתארגן נכון, לנשום, להתקרקע, להתארך.

מתי זה ירגיש נוח? כשמתמידים באימון. כשהגוף רגיל לתנוחה, הוא פשוט מתארגן למקום הנכון לבד, מתוך היכרות עמוקה, בלתי אמצעית עם התנוחה, כמו זוג שחי המון שנים ביחד, כמו עוד איבר בגוף. כשהגוף מתארגן היטב בתנוחה- מרגישים טוב, נוח, כאילו אפשר לשהות שם זמן מה. לעיתים, התחושה הזו של נינוחות, חמקמקה במיוחד, נרגיש אותה לשבריר שניה ואחר כך זה יעלם. אני מאמינה בכל ליבי שהגוף זוכר את התחושה הזו, והוא יחפש אותה שוב ושוב באימון.

מהמזרון לחיים:

אימון היוגה המופלא מלמד אותנו משהו על סבלנות, על זה שיש בנו את היכולת למצוא את עצמנו יציבים ונינוחים גם מחוץ לאזור הנוחות שלנו אם נהיה מוכנים למצוא מקום של שקט, רוגע בתוך עצמנו ולא לחפש לברוח מיד, אם נחכה בסבלנות, ננשום, נחפש יציבות ונינוחות גם במקום שאינו בהכרח נוח- אולי זה יגיע.

סגירת תפריט