במהלך חיי היו לי שתי תקופות של שינוי משמעותי, שתיהן במסגרת קורסים ארוכי טווח. הראשונה בקורס המורים שארך שלוש שנים והשנייה בקורס יוגה שיקומית שארכה קצת מעל שנה.
בשתי התקופות האלו חוויתי תרגול אינטנסיבי במיוחד יחד עם נוכחות של מורה שראתה אותי מקרוב.
לשילוב הזה, כמות התרגול הגבוהה והליווי הצמוד, היה אפקט עמוק מאוד ודרכם עברתי תהליכי פארינאמה משמעותיים.
פארינאמה בסנסקריט היא השתנות או טרנספורמציה.
ברובד הפשוט, כל דבר בחיים משתנה גם בלי כוונה.
הגוף מזדקן, הרגשות חולפים, המחשבות נודדות.
אבל ביוגה תרפיה ובתהליכים של יוגה שיקומית, פארינאמה מתייחסת לסוג אחר של השתנות.
שינוי תודעתי וגופני הנובע מהטמעה ממושכת של תרגול ומבט פנימי.
זהו שינוי שמשנה את איכות ההוויה עצמה. כלומר, היכולות משתפרות, הטכניקה שלוטשת יותר אבל כאן יש שינוי ברבדים עמוקים יותר שנוסף על ההשתנות הפיזית.
תהליך של פארינאמה מתרחש כשמשהו עמוק במבנה הפנימי מתארגן מחדש: תפיסות, דפוסי תגובה וזווית הראייה משתנים.
לעיתים השינוי כל כך יסודי ופנימי, שאין דרך חזרה לתפיסת העולם הקודמת.
כך למשל, תרגול יוגה יומיומי המתקיים לאורך זמן, במיוחד כשהוא מלווה בהנחיה מדויקת ותומכת, משנה לא רק את טווחי התנועה אלא גם את המערכת ההורמונלית, את טונוס מערכת העצבים, את הדפוסים המנטליים ואת היכולת לפגוש את החיים ברוך ובבהירות גם ברגעים סוערים.
בכך תהליכי פארינאמה תומכים גם בטיפול בכאב, ויסות רגשי, ויכולת החזקה של תלמידים בתהליכי ריפוי כמו גם מאפשרים למתרגלים לשנות תפיסות לגבי הכאבים שלהם או התמודדויות עם מחלות כרוניות.
במקביל לשתי תקופות ההשתנות המשמעותיות עליהן כתבתי קודם, התרחשו בחיי אירועים אישיים שטלטלו ועיצבו אותי מחדש ושינו את זווית הראייה שלי על הורות, על החיים בכלל, על אנשים ועל מערכות יחסים.
במהותי אני מרגישה קודם כל דרך הגוף. דרכו אני מצליחה לגעת גם בתהליכים מחשבתיים ורגשיים עמוקים.
כשהתרגול נוכח בחיי אני חווה ויסות, שקט פנימי ובהירות מחשבה.
כשאני מתרגלת פחות אני חשה יותר עצבנות, חוסר מיקוד ונטייה להיעלב.
במהלך השנים הרגשתי היטב איך הכלים של הוראת היוגה ויוגה תרפיה יוצרים עבורי שכבת הגנה. גם פיזית; כמעט לא חליתי בשני העשורים האחרונים, וגם נפשית, מול הקורונה, השביעי באוקטובר ושאר קשיי החיים.
התרגול של התבוננות פנימה ללא שיפוטיות עם חמלה כלפי עצמי וכלפי אחרים ריכך הרבה אצלי ואני משתדלת לנהל את מערכות היחסים שלי ואת הסטודיו שלי, ברוח זו.
עם זאת אני עדיין פוגשת את המקומות המתפרצים בי, למשל כשאני כועסת על בעלי מקצוע או מוסדות מדיניים, אבל אני רואה את זה, יודעת לזהות את הגליות של התגובה ויש לי את הכלים להרגיע ולבחור אחרת.
התרגול הוא חלק מחיי כבר שנים רבות, אינני מכירה את חיי בלעדיו.
בסופו של דבר, ההאטה, ההתבוננות, קודי ההתנהגות מהפילוסופיה ההודית ותהליכי הפארינאמה שעברתי עיצבו את חיי באופן שונה ממה שהיו.
ולצד כל זה גם התבגרתי. ייתכן שגם ההתבגרות עצמה עשתה את שלה בתהליכי השינוי שחוויתי.
כמי שמלמדת היום מורים ליוגה ויוגה שיקומית, אני שואלת את עצמי כל הזמן איך לאפשר לתלמידיי את אותה חווית אינטנסיביות בטוחה ומלווה, שדרכה יוכלו לעבור תהליכי פארינאמה משלהם ומנסה לפתח ולטפח דרכי הוראה כדי לעשות זאת.
תודה לבתיה הפטר שהעלתה את השאלה לגבי תהליכי ההשתנות שלי ועזרה לי לחשוב על התהליך יותר לעומק.