הרפייה – התנוחה הקשה ביותר

צרו איתי קשר

פוסטים אחרונים

הרפייה – התנוחה הקשה ביותר

הרפייה – לא רק בסוף אימון. האימון מתחיל בהרפיית מאמץ. כך אנחנו מכינים את הגוף שלנו לעבודה. הרפיית מאמץ היא עיקרון מרכזי וחשוב באימון, ובעיקר

קרא עוד »

אימון אישי – הרגל משנה חיים

לכולנו ברור למה אימון אישי הוא דבר חיוני וחשוב כאשר מבקשים לבסס ידע שנצבר מתוך התנסות. אבל אולי דרך המילים והטיפים שאספתי כאן במאמר יהיה

קרא עוד »

דף הפייסבוק

הרפייה – לא רק בסוף אימון. האימון מתחיל בהרפיית מאמץ. כך אנחנו מכינים את הגוף שלנו לעבודה.

הרפיית מאמץ היא עיקרון מרכזי וחשוב באימון, ובעיקר במסורת אותה אני מתרגלת. ויג’נאנה יוגה.

הרפיית מאמץ יכולה להיות גם רגע קטן של התכווננות והתארגנות פיזית ומנטאלית. אתן דוגמא מעולם מושגים אחר: כשאנשים משחקים כדורסל. ברגע הגורלי, עומד השחקן, מבט מרוכז בעיניים, הכדור בגובה הלב. יש רגע קטן של נשיפה והרפיית מאמץ, ורק אז באה הזריקה של הכדור לסל.

ביוגה סוטרה לפנטג’לי 46.2 ההתייחסות היחידה לתנוחה פיזית היא במילים: “התנוחה יציבה ונינוחה בהרפיית מאמץ ובהתלכדות עם האינסוף.” זהו המקום היחיד שספר זה, שהוא אחד החשובים בלימוד היוגה, מתייחס לאיך התנוחה צריכה להיראות.

אורית סן גופטה בספרה האחרון “מסעותיי בעקבות היוגה” מביאה פרשנות של ואצ’אספאטי מישרה לסטורות אלה, אותה היא מסבירה כך “עיקרון חיוני ביותר לאימון הוא, שהמאמץ הטבעי מרחיק אותנו מהתנוחה היוגית. אם אנו מבקשים להתאמן באסנה (בתנוחה), עלינו לשמור על נינוחות, לוותר במודע על המאמץ הטבעי ולהרפות ממנו…..התובנה שהרפיית המאמץ היא תנאי לתנוחה שינתה את כל סדרי האימון”. (עמ’ 180-181)

אורית סן גופטה בספרה, מדברת על כך שנהוג ללמד כי יש צורך להתאמץ מאד בדרך אל התנוחה, אך בתנוחה עצמה, להרפות מאמץ, כך הגוף מוצא את האיזון המדוייק שלו ויש שקט בגוף. אמנם יש מאמץ, אך המאמץ הוא מנטאלי מאמץ של תשומת לב ליציבה נינוחה. בגוף עצמו, משתרר שקט. אותו אנו מחפשים.עם השקט הזה, המשתרר בגוף לאחר ההרפיה אל תוך התנוחה, סן גופטה מספרת, היא מתאמנת יומיום.

אנו נוהגים לסיים אימון בהרפייה.

טאי לנדרום, מורה אמריקני לאשטנגה יוגה מנסח יפה את חשיבות ההרפיה בסיום האימון:

“חשיבותה של שוואסנה (הרפייה) היא בפינוי מקום לאבק שבמוח שלנו לשקוע חזרה, להניח לרסיסי מחשבות, רגשות, וזכרונות שצפו במהלך התרגול, להתפרק ולהתמוסס.

כשאנחנו מפנים מקום לרסיסים אלה, הם משחררים את הכוחות הפיזיים הטמונים בהם. הכוחות האלה נטמעים בגוף הרפוי והשקט שאז נפגש עם פוטנציאל יצירתי חדש. ההתמסרות לכוחות הטבעיים, מאפשרת לנו להרגיש קלים יותר, צלולים ומחודשים”.

למה צריך את זה? למה צריך את הרגע הזה של הרפיית מאמץ? להלן כמה רעיונות שהעלו מורים שונים ומחשבות שלי, על התרגול הזה, אותם אספתי כאן:

  • כשאין מאמץ, הגוף מסוגל להתארגן מחדש לקראת המאמץ הבא. לפני מאמץ, לוקחים רגע שבו מרפים מהמאמץ הקודם ומאפשרים לגוף להתארגן מחדש לקראת המאמץ שיבוא. בסיום תרגול, אחרי כל המאמץ הפיזי והמנטאלי שמשקיע המתאמן. חשוב לכבד את הצורך של הגוף במנוחה לפני החזרה לחיים הרגילים, התודעה שלנו יותר רגישה, עירנית, מעודנת. החיים שלנו מלאי התרגשויות והקשב שלנו בורח לכל מיני מקומות. רגע לפני שאנחנו חוזרים מהתרגול לשפע הגרויים שבחוץ.
  • הרפייה מאפשרת לאזן בין המערכת העצבית הסימפטטית (ערנות, חדות מחשבה, פעילות) לבין הפאראסיפטטית: עיכול, שינה, פעילות של המערכת החיסונית. ביום יום אנחנו מפעילים הרבה את המערכת העצבית הממונה על תקיפה, בריחה או קפיאה. בהרפייה אנחנו מזכירים לגוף להשתמש במערכת האמונה על תהליכי שינה, עיכול, חיסון ובניית הגוף מחדש.
  • ריסט פיזיולוגי לגוף אחרי מאמץ. במהלך התרגול, הגוף ואיתו התודעה עוברים תהליכים. כשאנחנו נחים בהרפייה אנחנו בעצם מפנים מרחב לצורך של הגוף להסתגל ולעכל את מה שהוא למד בתרגול. באמצעות תרגול יוגה, אנחנו יוצרים מערכת יחסים עם הגוף שלנו, במערכת יחסים צריך לכבד את הצרכים אחד של השני. באמצעות תרגול שוואסנה, אנחנו מכבדים את הצורך של הגוף במנוחה אחרי עבודה כדי שהוא יוכל להסתגל בגמישות לעוד עומסים בהמשך הדרך, זהו זמן להירגע ולהיטען מחדש.
  • אימון שוואסנה הוא אימון ב”שחרור” מהצמדות. מהאחזקה המתמדת שלנו והצורך לשלוט בכל רגע. כיוון שאנחנו כבני אדם נוטים לרצות לשלוט במה שקורה לנו או לדעת מה יבוא עכשיו, מה הולך להיות, קשה לנו מאד לשחרר ולאפשר לעצמנו פשוט לעזוב ולא לדאוג לשום דבר לכמה רגעים ביום.
  • רודני יי (מורה אמריקאי ידוע) מדבר על השוואסנה כהזדמנות לחוות את הרגע כפי שהוא באופן כמה שיותר אובייקטיבי, בלי להכניס את האגו את ה “אני” בתוך זה.
  • שרה קלארק, מורה ליוגה ומיינדפולנס גם ניסחה יפה: יותר ממגיע לך שוואסנה. מערכת העצבים שלך תודה לך. ללמוד איך להיות שקט בתוך עולם עסוק זו מתנה אדירה שאתה יכול לתת לעצמך.  :

שוואסנה ניתן לתרגל גם באמצעות דימיון מודרך. תרגול כזה נקרא יוגה נידרה (Yoga nidra) ויש הרבה מאד תרגולים ברחבי הרשת בעברית ובאנגלית. תרגול כזה מצויין עבור אנשים המתקשים להרפות.

תרגול שוואסנה, נעשה בערות מלאה וברפיון מלא. כלומר האימון הוא לנסות לזהות את הרגע המעודן הזה שבין ערות לבין שינה, ולשהות בו לאורך זמן.

אנשים שמוכנים לחקור ולהתמסר לתרגול, ודאי ירצו לדעת ששוואסנה רצוי לתרגל מעל עשר דקות, משום שבששת הדקות הראשונות לתרגול המוח עדיין עסוק מאד בגרויים ובעיכול החוויות שעברו עליו במהלך התרגול, ברגשות, מחשבות וזכרונות שצפים ואינו מסוגל להיות בשקט.

רק בחלק השני של השוואסנה, אחרי שש דקות בערך, לאט לאט שוכחים הרעשים, המחשבות מתפוגגות ושקט מתחיל להתבסס במערכת. אז גם אדם מרגיש שהנשימה קטנה יותר ושטחית, שקצב הלב משתנה, שהגוף כבד יותר ורפוי.

מה קורה פיזית בגוף?  מחקרים מוצאים שריכוז עמוק בהרפיה’ הוא ריכוז ללא מאמץ ובעצם נוצרת טעינה חדשה של אנרגיה כך שאחרי תרגול של הרפיה עמוקה ומונחית, גם אוכלוסיות המתמודדות עם רמת סטרס מאד גבוהה, מדווחות על מתינות בתחושת הסטרס וחווים את שארית היום ביתר קלילות.

הגוף שלנו שואף להגיע להרמוניה, לאיזון להומואסטזיז.  אחרי הרפייה טובה, יש תחושה כזו. של רכות וקלילות. כאילו כל המולקולות של הגוף הסתדרו מחדש.

דבר נוסף: יוגה היא אימון לחיים. אימון לחיים עוסק גם במוות, בפחד שלנו מהזמניות של החיים.  תרגול הרפייה הוא תרגול שמזכיר שהכל זמני, הנשימה הופכת קטנה ושטחית, קצב הלב הופך איטי יותר, לחץ הדם יורד וגלי המוח נעים בתדירות נמוכה.  אם נרצה לחשוב ולהעמיק בכך, נזהה שזהו סוג של מוות קטן, כזה שמזכיר לנו כל פעם מחדש למצות את החיים שיש לנו.

אז איך לתרגל שוואסנה (SAVASANA)?

  1. לסדר מקום נוח להרפייה
  2. התכסו בשמיכה: טמפרטורת הגוף צונחת במהירות בזמן שוואסנה, כדאי להתכסות בייחוד אחרי אימון אינטנסיבי ומזיע. חשוב לזכור לכסות לא רק את מרכז הגוף אלא גם את כפות הרגליים והידיים שמתקררות מהר משאר הגוף.
  3. התכסות בשמיכה טובה גם לנפש. גם תינוקות נרגעים כאשר הם מכוסים בשמיכה כיוון שהכובד של השמיכה תוחם את הגוף ומעלה בגוף זכרונות מיימי הרחם.
  4. תמיכה טובה: כדאי להניח שמיכה או כרית מתחת לראש ומתחת לברכיים לתמיכה ונוחות. (אם יש כרית לעיניים אז ממש הסתדרתם)
  5. פנו כל מה שמרעיש (טלפונים, מחשבים, שכנים וכו’ וכו’)
  6. שימו טיימר ותנו לעצמכם להתמסר עד שהשעון יצפצף.
סגירת תפריט